הבנת טריכוטילומניה

טריכוטילומניה מסווגת כהפרעה אובססיבית כפייתית. אנשים הסובלים ממצב זה חווים דחף שאי אפשר לעמוד בפניו לתלוש שיער מהקרקפת, הגבות, הריסים או אזורי הגוף האחרים שלהם, וכתוצאה מכך נוצרות דרגות שונות של נשירת שיער. פעולת המשיכה מספקת תחושת הקלה או סיפוק, אך לרוב מלווה באשמה, בושה ומצוקה לאחר מכן.

גורמים וגורמים תורמים

הגורמים המדויקים לטריכוטילומניה אינם מובנים לחלוטין, אך ההערכה היא שהיא מושפעת משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים. כמה טריגרים אפשריים שעשויים לכלול לחץ, חרדה, שעמום או טראומה. בנוסף, חוסר איזון בכימיקלים במוח, במיוחד סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין, עשוי למלא תפקיד בהתפתחותו.

תסמינים והשפעה

משיכת שיער יכולה להתבטא בדרכים שונות, החל ממשיכת שיער עדינה ועד הסרת שיער בכוח. אנשים עשויים לעסוק בהתנהגות במודע או שלא במודע, לעיתים קרובות מופעלים על ידי מצבים או מצבים רגשיים מסוימים. טריכוטילומניה יכולה להוביל לכתמים קירחים בולטים, צמיחת שיער לא סדירה ואפילו נזק לעור במקרים חמורים. המצב יכול להשפיע באופן משמעותי על ההערכה העצמית של האדם, על האינטראקציות החברתיות ועל איכות החיים הכללית שלו.

אפשרויות טיפול

הטיפול בטריכוטילומניה כרוך בדרך כלל בגישה רב תחומית. פסיכותרפיה, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, משמשת בדרך כלל לזיהוי טריגרים, פיתוח מנגנוני התמודדות ושינוי דפוסי התנהגות. בנוסף, ניתן לרשום תרופות, כגון מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ( SSRIs ), כדי לסייע בניהול חרדה בסיסית או תסמינים דיכאוניים.